<h1>ראב"ן — גיטין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[גיטין מ"א ע"ב] המשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה דגמר לה מאשה מה אשה לחצייה לא אף עבד לחציו לא, ואם שיחרר חציו ומכר חציו כיון דנפיק כוליה מיניה קני, ומתניתין דקתני מי שחציו עבד וחציו בן חורין בעבד של שני שותפין ושיחרר האחד חלקו ואמרו ב"ה דעובד לרבו יום אחד ולעצמו יום אחד וב"ש אמרו כופין את רבו ועושה אותן בן חורין וכותב לו העבד שטר על חצי דמיו וחזרו ב"ה להורות כב"ש, ומיהו כל זמן שלא כפו לרבו הדין כב"ה ואם חבל בו אדם יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו, וכן אם חבל בו שור אבל המיתו שור נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר של צד חירות ליורשיו וכגון שקידש בת חורין דקידושיו קידושין והיא יורשת את הכופר בכתובה מן האירוסין.
<h2>דף כג.</h2>
[גיטין ל"ו ע"א] והילכתא אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה, והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי הא דההוא מיקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה פשע בינוקיה ואהדריה רבינא דלא אישתכח דדייק כוותיה.
<h2>דף כט:</h2>
[גיטין מ"ג ע"ב] המוכר עבדו לגוים יצא לחירות, וצריך גט שיחרור כשיברח מן הגוי או מיניה אם הוא חי ואם מת מן יורשיו כדאמרי' לעיל [מ'.] בההוא דסקרתא דעבדי, וכן לוה עליו מן הגוי והגיע הזמן ולא פרעו. והמוכר עבדו לגוי כעבד בן ברית וכן כולן שאמרנו קונסין את המוכר לפדותו עד עשרה בדמיו. וכן בהמה גסה שעושה בה גוי מלאכה בשבת קונסין אותו לפדותה, ואם מתו לא קנסו בניהם אחריהם דאינהו לא עבדו איסורא.
<h2>דף לב:</h2>
שביעית בזמן הזה משמטת כספים מלוה, לרבי מדרבנן זכר לשביעית דאורייתא ולרבנן מדאורייתא. ותיקן הילל פרוזבול דלא תשמט שביעית בזמן הזה מפני שראה העם שנמנעו מלהלוות זה את זה והיו עוברין על מה שכתב בתורה פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'. וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני את כל החוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה. והפקר ב"ד הפקר לכן הקהל רשאין להענוש לאחר בממון וגם להלקותו, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה. ומניין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והסגנים יחרם כל רכושו וגו'. ולא כתבו פרוזבול אלא ב"ד חשוב כי בי דינא דסורא ונהרדעא שיש להם כח לעקור תקנה ראשונה שתיקנו שמיטה בזמן הזה לרבי זכר לשביעית דאורייתא, ומדתקן הילל אליבא דרבי ש"מ דהילכתא כרבי.
